אבן גבירול בא לבקר - מאת נועה.

פורסם במקור בפורום של האתר הרשמי. תודות לנועה.

קודם כל האלבום מדהים אני שומעת אותו בלופ.

אני חושבת שברי עושה הרבה כבוד למילים. ניכרת ההשתדלות לבטא אותן נכון ולא להסתיר אותן מאחורי מסך של מוזיקה (כמו הרבה שירים אחרים של ברי ורע). זה טוב מכיוון שבאמת הבמה שייכת כאן לאבן גבירול. לדעתי אם לוקחים מילים של משורר, רצוי לנהוג בהן בעדינות, יותר מאשר במילים שלך. כמו ששואלים משהו ממישהו אחר.

ברי מכניס משהו חדש לשירה העתיקה. עושר מוזיקלי של כלים ואפקטים, העזה.

אבן גבירול מכניס את ימי הביניים למוזיקה החדשה. במשקל, במקצב, בחריזה, באקרוסטיכונים...

נראה שאצל שניהם היצירה מביעה המון רגש, והיא אכן מרגשת

אישי היקר אמר שהשיר "אדומי השפתות" מזכיר את האווירה בבית הכנסת בעת הסליחות. ואני באמת חושבת שחלק מהשירים לגמרי יכולים להיות מאומצים בבתי כנסת. מתוקף אשכנזיותי אינני מתמצאת בסליחות של עדות המזרח. בכל מקרה, גם בעדות המזרח אירופה בכל מיני חלקים בתפילה, החזן אומר פסוק והקהל חוזר אחריו.

המנגינות כל כך משרתות את המילים. שפל רוח, עם קולות נמוכים שמעבירים את המסר הכנוע של השיר. את ההבנה שיש משהו גדול ממך. כל זאת בלי לוותר על האומץ בעיבוד. תמיד אני חושבת שיש אזעקה כשאני שומעת את השיר הזה :]

ובכן היה לאין, מנגינה קודרת שמשקפת את האובדן.

לגבי "מה לך יחידה", שהוא כמובן להיט רציני אין צורך להתאכזב אם חשבתם שהשיר מדבר אל מישהי אחרת ובסוף גיליתם שהמשורר מדבר על נפשו המיוסרת (כדרכם של משוררים). למרות שמדובר בשירה יהודית ועתיקה, עדיין לא מדובר בתורה מסיני. וגם לתורה יש 70 פנים. מה שיפה בשירה זה שכל אחד יכול למצוא את המשמעות שמתאימה לו. וזה באמת שיר מקסים.

בשירים "כתב סתיו" ו"שוכני בתי חומר" מרגישים היטב את רע מוכיח. כל מיני מהלכים מפתיעים שלא היית חושב עליהם לבד. החלק של "לכן בעת חמדה אדמה..." בכתב סתיו הוא כמו קרן שמש בשיר (ויש בו גם חליל שמזכיר לי את שם טוב לוי). מילים פיוטיות כאלה עם כלי נשיפה קצת חצופים

אישי קרא ל"שוכני בתי חומר" ראפ מימי הביניים :] זורק לך אמיתות כואבות בפנים.

"האימה תתכבד" משרה אווירה של תוהו ובוהו ושל איזו דרמת יום דין...

אני מאוד אוהבת את השיר "ולב נבוב", אני אפילו לא יכולה להסביר למה. המנגינה שבתה אותי, משהו קופצני ומרחף וגם עצוב. פשוט יפה.

חוצמיזה נראה לי שרק ברי יכול לשיר "שאו לב וכפיים אל אל בשמיים" ו"נעריץ למלך הכבוד זה" בלי להחשד בנסיון החזרה בתשובה.

חלק מהשירים מזכירים לי לפעמים שירים אחרים. תיפוף שזורק אותי ל"הזיות" ואחר כך ל"רעש לבן". ועמוק בקצפת.

שי צברי מכניס את הגוונים לקול החרוך קשות של ברי. האמת שכשראיתי אותו בהופעה לא כזה התלהבתי, אבל פה הוא מתלבש בול P: ללא ספק מוסיף המון. ומשפחת תלמודי יודעת לנגן על כל כך הרבה כלים שזה מוציא אותי מדעתי. ורע מוכיח גאון. זה ברור. וברי זה ברי וכל מילה נוספת מיותרת.

אני התמכרתי.