איש התשבץ - נילי לנדסמן, מובא מתוך עתון "העיר" 8.12.95
ברי סחרוף - "חם על הירח" נענע דיסק
תצוגת השירים החדשה של ברי סחרוף היא מסנוורת. אחד אחד הם עולים למסלול, פסיעותיהם קלות ומעודנות, מהממים ביופיים הפשוט לכאורה, לבושים כהלכה, אף פעם לא מגודרים בהגזמה או מקושטים בפתרונות דחק. כל מוטיב מוזיקלי סוחט התפעלות, כל תפנית מגלה עוד צד מלהיב של מוזיקאי מחונן. התחנה השלישית בקרירת הסולו של סחרוף מוצאת אותו הרחק הרחק מנקודת הזינוק. מי שהחל כגיטריסט שנשאר בירכתים, בין כריזמות המתנגשות זו בזו, והמשיך ביד ימין מנווטת ומרגיעה - נהפך ברבות הימים ליוצר-מבצע עם קול משלו, שיישר קו עם רעיו הותיקים לדרך. "הכל או כלום" נראה משם כמו אפיזודה בתולית, שנועדה לסייע בניתוקו הסופי של חבל התבור, ואילו "סימנים של חולשה" כתקליט ההכרחי, שאיפשר את הרפיית השרירים. הקסם של סחרוף היה מאז ומעולם קסמו של המסתורין - זה של הרומנטיקן המופנם, שנפשו נאכלת מפנים, שחזותו היפה עד כאב מגוננת על לב פצוע, בורר ומיואש. זו הייתה הפרסונה שהתגלתה לציבור בשיאו של עידן הפורטיסחרוף ושהלכה ונעשתה מאז פחות ופחות חד מימדית - עם קולו שנעשה בגלוי וברור והמילים שנעשו קונקרטיות ומפתות יותר. הקונפליקט שובר הלב בין הפגיעות לחספוס הלך והתעצם, והליריות חדרה יותר לתוך העצמות. "חבל שאת לא", מהתקליט הקודם, צרב דווקא משום שלא התכוון לצרוב. "עד כלות" - השיר האדיר ביותר ב"חם על הירח" - כבר פועל כמאכלת מלובנת. סחרוף תמיד ידע איך להוליך את המאזין בתוך הגוף, המשתנה מול עיניו, ולגלות לו מצבורים חדשים של צלילים. אבל עם "סימנים של חולשה" ביצר את מעמדו של סחרוף כמוזיקאי אלטרנטיבי מרתק ונגן-אשף, "חם על הירח" מכנים אותו למשבצת המחייבת את אמן רוק הנע בבטחה ובמלוא הדרו מהשוליים החשוכים אל המרכז המואר. התקליט השלישי של סחרוף הוא תקליט שמגשים ציפיות. לפחות ציפיותיו של מי שלא רוצה לראות אותו דורך במקום, גם אם הוא מקום של כבוד. סחרוף של "חם על הירח" הוא מאוזן מתמיד, קשור למקום וקשוב לעצמו ולשותפיו. בו בזמן הוא אטום לגמרי לסביבה הדוחקת והקדחנית. החזון המוסיקלי שהוא פורס בפניך מעורר השתאות- בלכידותו, בבהירותו ובשפע הרעיונות שבו. אנסמבל הנגנים שהתקבץ סביבו- אורן לוטנברג, חיים לרוז, עודד פרח וזוהר פרסקו- מספק סביבה תומכת, רבת השראה, אנרגטית ומגרה. אפשר להתבשם ממש מעבודת הסמפלר החיננית של לרוז ב"בואי הביתה" ובשיר הנושא- "חם על הירח". העבודה מול פרח כמפיק המוזיקלי מציגה, כמו בשותפיות הקודמות של סחרוף (פורטיס, רע מוכיח), התמסרות והפריה הדדית מוחלטת, ואין שום טעם או אפשרות לפרוט את התוצה הסופית לפרוטות של מי הביא מה. השותפות עם דן תורן (מנהל אומנותי) בכתיבת הטקסטים, מנטרלת לחלוטין את נקודת החולשה היחידה של סחרוף. "עד כלות" הוא רק מוצג אחד משכנע של כתיבת רוק מזוקקת וחודרת "הייתי חזק הייתי חלש\ עכשיו אני מותש\ זרקת מילים כמו פצצות\ אני לא חתול ואין לי תשע נשמות\ ושוב יורדים אל הפרטים\ הפרטים הקטנים והבלתי מנוצחים\ מנסה לברוח ונתפס בפינות\ ומרוב פחד התחלתי לצעוק לצעוק\ עד כלות\ עד כלות הנשימה". כל שיר בתקליט הזה נענה לאיזו צפיה. "יהלום" ו"בעל זבוב" משככים את השקיקה למנת האקספרימנטליות, "בואי הביתה" שוקק חושניות, ב"אני יודע" מרצדת משובה ילדותית, "יומהולדת" ו"מפנה מקום" הם בלדות רומנטיות צמריריות אך מרירות ו"הולך איתך תמיד" מטפל בצניעות מצמררת בשגעון הקנאות. אם נותר למישהו איזה צמאון לסחרוף ההזוי, הפנטסטי ושטוף הזכרונות, "77" ו"חם על הירח" ירוו אותו לגמרי. יש ב"חם על הירח" מפגן אדיר ומלוטש של יכולות. הוא מושך את הלב במעשה התשב. שלו, שבו משתלבים זה בזה התפקידים הכליים והמקצבים הסוחפים, הלא צפויים. הוא נישא על מלאכת מחשבת של גיטרות, גם רעות לתפארת ("הולך איתך תמיד"), גם מחושמלות ("בעל זבוב"), גם מפנקות ("יומולדת") ותמיד עשירות ומביעות קשת אינסופית של תחושות. אין ב"חם על הירח" את הטוטאליות שהיתה ב"סימנים של חולשה", אבל הנגישות שלו עושה אותו ליצירה הסקסית ביותר של סחרוף- מושכת, מענגת, מסקרנת ומרגשת. סחרוף הוא פועל עקשן של רוקנרול. כזה שישפשף את עיניו אם ישמע לפתע את צלצול הקופות. יש בזרות הזו שבו איזו תחושה שהוא נועד להישאר תמיד גולה בארצו. הוא המפיק המוזיקלי המבוקש ביותר בענף, אבל כיוצר הוא מתקשה אצל הקהל הרחב. "חם על הירח" לא נשמע כמו התקליט שידחוף אותו אל המעגל של דן שילון, אבל הוא ודאי יאפשר לו להדק את היחסים עם אותם אלפים שתמיד מתפקדים בערב המופע. "חם על הירח" ייתן תוקף למה שהם יודעים זמן ארוך- סחרוף נמצא הרבה מעל לרף הבינוניות, שעליו נתלים פה רוב עמיתיו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה