6 בנובמבר 2009

לא עצרים באדום- ביקורת מופע- אדומי השפתות

פורסם במקור באתר LIVO
מאת נויה נרדימון.


לא עוצרים באדום
Oct 26 12:42נויה נרדימון
חמישה ימים כבר עברו מאז נכחתי במשכן לאומנויות הבמה בתל אביב, בהופעתם של ברי סחרוף, רע מוכיח ואדמי השפתות וליבי עדיין הולם בחזקה כשאני מנסה למצוא את המילים לתאר את הקסם שהתחולל אותו ערב במשכן

יצרתם המשותפת של רע מוכיח וברי סחרוף, שאתגרו את עצמם ואת קהל המעריצים שלהם באלבום "אדמי השפתות",  שכולו משירי אבן גבירול זוכה להפקה עוצרת נשימה שעלתה ברביעי האחרון במסגרת פסטיבל תל אביב הראשון למוסיקה. סחרוף ומוכיח כבר הוכיחו את עצמם במהלך השנים האחרונות כיוצרים וכפרפורמרים ענקיים שכל הופעה שלהם מאפשרת לצופה לפרוק כל עול ולחזור הביתה עם קתרזיס מושלם, אחרי שצווחו ביחד עם סחרוף "כמה יוסי" ורקדו לקצב התופים של מוכיח. אלה שההופעה במשכן אילצה את הקהל ונראה שגם את סחרוף, כמעט לכל אורך המופע, לשבת על הכיסאות המרופדים ולהתנועע באיפוק מסוים שאולי טוב שנעשה בישיבה כי עם המקצבים המסחררים שעוטפים את המופע, "בשפל הרוח", "בחייכם אדומי השפתות", "מליצתי בדאגתי הדופה" נראה שלא היה נשאר באולם מספיק אויר לנשימה.


אם קסמו של המופע היה מסתכם בוירטואוזיות חסרת המעצורים של רע מוכיח על התופים או בקולו המחוספס והחודר של ברי סחרוף, יכול להיות שמנת המופע הייתה ניתנת לעיכול ביתר קלות. אלה שאל השניים הללו מתלווים עוד שמונה נגנים על הבמה. כל אחד וכלי הנגינה שלו איתו הוא משתק את המאזינים לו שצופים בשקיקה: נאור כרמי על הכלי המוזר הזה שנקרא יליטנבור שמפיק צלילים של מלאכים, אייל תלמודי שעושה אהבה עם הסקסופון ב"שוכני בית התמר" ומשתעשע עם הקלרינט ב"ולב נבוב", עודד גודשמיט על הבס וקונטרבס, זהר פרסקו, גאון כלי ההקשה שלא מאכזב לעולם, יניב רבה בצלילם קורעי הלב שהוא מפיק מהעוד, עדי רנט על הפסנתר והקלידים והאיש שמפיק מקולו תזמורת שלמה שי צברי. צברי יושב רחוק מהקהל, ממוקם בשורת הנגנים השנייה, שמסודרת על הבמה ומשם, הוא מצליח לגנוב את הפוקוס לאורך כל המופע. הוא דואג לשלהב את הקהל במחיאות כפיים לקצב המוסיקה כשהוא מתנועע עם פלג גופו העליון ומעצים את החגיגה שמתהווה באולם והוא לא מפסיק להפתיע כשהוא משתמש בקולו באין ספור צורות וממש מחליף דמויות- לרגע הוא  בתפקיד 'הראפר' בשיר "שוכני בתי חמר" וברגע אחר הוא מגלם אישה כואבת כשהוא זועק צעקה פינק פלוידית מצמררת שמרעידה את קירות המשכן "בובכן היה לאין". ההפקה המוסיקלית של המופע והביצועים המרהיבים של כל משתתפיה, שולחים את הקהל הרחק מהאולם הסגור למסע מוסיקלי ססגוני, עמוס בריחות, צבעים, צלילים והרפתקאות שמחוזק עצמתן, ייקחו רק מספר ימים לאחר המסע, עד שייקלטו כולן.



הטקסטים של האיש שלשמו התכנסו כולם, הם לא טקסטים קלים ובטח לא שגורים בשפת היום יום שלנו. העושר של ההפקה המוסיקלית מאפשר גם לאלו שלא הספיקו ללמוד את המילים בבית, להתמסר למופע וללכת לראות אותו שוב ושוב. אלה שהמופע "אדומי השפתות" הוגבל מלכתחילה לשלוש הופעות בלבד. שני מופעים, האחד בירושלים והשני בתל אביב, כבר היו. המופע האחרון יעלה ב-18 לנובמבר במשכן לאומנויות הבמה בבאר שבע וזו ככל הנראה תהיה ההזדמנות האחרונה לראות את אדמי השפתות, המופע הכי טוב שנעשה כאן בעשור האחרון.


תגובה 1:

  1. הייתי בהופעה האחרונה בבאר שבע
    מסכים עם על מילה שנאמרה.....

    השבמחק